תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כז עמוד ב
/מתני'/.
א- כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו, שנאמר: +במדבר ה+ ובאו ובאו. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: +במדבר ה+ נטמאה ונטמאה, דברי ר' עקיבא.
א"ר יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה, אחד לבעל ואחד לבועל.
ב- בו ביום דרש ר' עקיבא: +ויקרא יא+ וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, אינו אומר טמא אלא יטמא - לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי.
א"ר יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר: עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא, והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר: כל אשר בתוכו יטמא.
3 ג- בו ביום דרש ר' עקיבא: +במדבר לה+ ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו', ומקרא אחר אמר: +במדבר לה+ מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה, ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה, הא כיצד? אלף אמה מגרש, ואלפים אמה תחום השבת;
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אלף אמה מגרש, ואלפים אמה שדות וכרמים.
ד- בו ביום דרש רבי עקיבא: +שמות טו+ אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר - שאין ת"ל לאמר, ומה ת"ל לאמר? מלמד, שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל (אשירה לה' כי גאה גאה), לכך נאמר לאמר;
רבי נחמיה אומר: כקורין את שמע ולא כקורין את הלל.
ה- בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס: לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה, שנא': +איוב יג+ הן יקטלני לו אייחל, ועדיין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה? ת"ל: +איוב כז+ עד אגוע לא אסיר תומתי ממני, מלמד שמאהבה עשה.
אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית דורש כל ימיך: שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה, שנאמר: +איוב א+ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה.
רש"י פירש שגם ההלכה הראשונה במשנה נאמרה בו ביום – ביום שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו והעבירו שומר הפתח והתרבו ספסלי בית המדרש.
האם יש קשר ענייני בין חמש המימרות
מה שקרה באותו יום היה הרחבת גבול הקדושה שגם תלמידים ברמה נמוכה שאולי אין תוכם כברם יוכלו ללמוד ולא רק האליטה. כל ההלכות במשנה קשורים לעניין הזה של ההרחבה. הדוגמה הכי פשוטה היא ההלכה האמצעית במשנה שיש הלכות הקובעות את דין השטח מסביב לעיר. עיר יהודי יש לו קדושה (בנוגע לשילוח מצורעים ועוד) וכאן מגלים את קדושה-הלכות שנוגעים לאלף אלפיים אמה מסביב.
הדרשה הרביעית גם מדברת על הרחבה שלא רק החכם הגדול משה רבינו אמר שירה אלא שעל ידו התעוררו כל קהל ישראל לשירה שלהם. ובגמרא הובא דרשות המלמדות שגם התינוקות והעוברים שרו – הכי פשוטים בכלל ישראל לקחו חלק בשירת משה.
המשנה גם כוללת הלכות שליליות - סוטה וטומאה, ומגלה שגם שם יש הרחבת גבול הקדושה. המשנה מראה את זה על ידי ההקבלה בין שתי דרשות האחרונות מול הראשונות. סוטה וטומאה מול שירה ואהבה. הדרשה החמישית מדברת על אהבה מתוך ייסורים של איוב מגלה את האהבה בתוך הייסורים של סוטה טומאה. (והוא דוקא בחינתו של רבי עקיבא שדורש תלי תלים - תלתלים שחורות, וגם קיים בעצמו הן יקטליני לו אייחל.)
כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל -היינו שנישואין צריכים להיות עם קשר ואהבה פנימית שלא רק שבגידה בנישואין מקלקלת אותה -אסורה לבעל אלא שגם אם תחילת הקשר היה בזנות של מים גנובים בבריחה מהבעל ולא באהבה טהורה גם זה פוגם את קדושת הנישואין – ואסורה לבועל. נמצא שהרחבת האיסור הוא ביטוי של הרחבת הקדושה. וכן ההלכה ששני עושה שלשי לטומאה מלמד על עומק צורך הטהרה. (סוטה- קדושה טומאה-טהרה אהבה מצד ימין שירה מצד שמאל.בגמ' כתוב בזכות ואנכי עפר ואפר זכו בניו של אברהם אבינו לעפר סוטה ואפר פרה.)
במשנה כתוב אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי ריב"ז בימיו עשה תנועה של התכנסות - תן לי יבנה וחכמיה, רק האליטה. ביום הזה החזירו את הפניה לכל ישראל והיה בחינת גאולה של התנערי מעפר קומי. ואז ישיר מש"ה ובני ישראל.
האם יש קשר ענייני בין חמש המימרות
מה שקרה באותו יום היה הרחבת גבול הקדושה שגם תלמידים ברמה נמוכה שאולי אין תוכם כברם יוכלו ללמוד ולא רק האליטה. כל ההלכות במשנה קשורים לעניין הזה של ההרחבה. הדוגמה הכי פשוטה היא ההלכה האמצעית במשנה שיש הלכות הקובעות את דין השטח מסביב לעיר. עיר יהודי יש לו קדושה (בנוגע לשילוח מצורעים ועוד) וכאן מגלים את קדושה-הלכות שנוגעים לאלף אלפיים אמה מסביב.
הדרשה הרביעית גם מדברת על הרחבה שלא רק החכם הגדול משה רבינו אמר שירה אלא שעל ידו התעוררו כל קהל ישראל לשירה שלהם. ובגמרא הובא דרשות המלמדות שגם התינוקות והעוברים שרו – הכי פשוטים בכלל ישראל לקחו חלק בשירת משה.
המשנה גם כוללת הלכות שליליות - סוטה וטומאה, ומגלה שגם שם יש הרחבת גבול הקדושה. המשנה מראה את זה על ידי ההקבלה בין שתי דרשות האחרונות מול הראשונות. סוטה וטומאה מול שירה ואהבה. הדרשה החמישית מדברת על אהבה מתוך ייסורים של איוב מגלה את האהבה בתוך הייסורים של סוטה טומאה. (והוא דוקא בחינתו של רבי עקיבא שדורש תלי תלים - תלתלים שחורות, וגם קיים בעצמו הן יקטליני לו אייחל.)
כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל -היינו שנישואין צריכים להיות עם קשר ואהבה פנימית שלא רק שבגידה בנישואין מקלקלת אותה -אסורה לבעל אלא שגם אם תחילת הקשר היה בזנות של מים גנובים בבריחה מהבעל ולא באהבה טהורה גם זה פוגם את קדושת הנישואין – ואסורה לבועל. נמצא שהרחבת האיסור הוא ביטוי של הרחבת הקדושה. וכן ההלכה ששני עושה שלשי לטומאה מלמד על עומק צורך הטהרה. (סוטה- קדושה טומאה-טהרה אהבה מצד ימין שירה מצד שמאל.בגמ' כתוב בזכות ואנכי עפר ואפר זכו בניו של אברהם אבינו לעפר סוטה ואפר פרה.)
במשנה כתוב אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי ריב"ז בימיו עשה תנועה של התכנסות - תן לי יבנה וחכמיה, רק האליטה. ביום הזה החזירו את הפניה לכל ישראל והיה בחינת גאולה של התנערי מעפר קומי. ואז ישיר מש"ה ובני ישראל.
No comments:
Post a Comment